<h1>ספר החינוך מצוה קנ"א</h1>
<h2>דף יח.</h2>
שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר [ויקרא י'] ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול ואמר [ויקרא כ"א] ומן המקדש לא יצא. ולשון סיפרא, ומפתח אהל מועד, יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה, תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הוי אומר בשעת עבודה. כי שמן משחת יי עליכם [ויקרא י'], אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאם יצאו בשעת העבודה חייבים מיתה, מניין לכל הכהנים שבדורות, שנאמר [שם] כי שמן משחת יי עליכם. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה, דע שיש בכהן גדול תוספת, שהוא לא ילך אחר המיטה, וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא, וכך נתבאר בפרק שני בסנהדרין [י"ח ע"א] שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המיטה, והביאו ראיה על זה מאמרו ומן המקדש לא יצא, ולמדנו מזה שמותר לו לעבוד ביום שימות לו מת, וכך אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין [פ"ד ע"א], ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הא אחר שעבד חלל, כלומר כהן הדיוט שאין העבודה מותרת לו והוא אונן מוזהר על זה, כלומר שלא יעבוד אונן, וכן נתבאר בסוף הוריות זה העיקר שכהן הדיוט אונן לא יעבוד, וכהן גדול עובד והוא אונן. הנה נתבאר לך שאמרו הנה ולא יחלל שמוהו שלילות לא מניעה, לומר שלא תהיה עבודתו חולין ואף על פי שהוא אונן. ומן הנראה מדברי הרמב"ן זכרונו לברכה כי הוא סובר כי לא יחלל אינו שלילות, אבל הוא מניעה לכהן גדול שנצטוה שלא יצא מן המקדש מפני מתו ולא יחלל עבודת השם יתברך, כי חילול יהיה לעבודה שיניחנה המשרת הגדול בשביל שום דבר בעולם, והוא יפרש כל עניין זה בדרך אחרת, כמו שכתב בפירוש החומש [ויקרא כ"א]. משרשי המצוה היסוד הבנוי לנו בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כי באמת אם יניחוה יהיה זילזול בה ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת השם אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר, ועל כן הוזהרו על זה במיתה. דיני המצוה כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכהן הדיוט אף על פי שאינו רשאי לצאת מן המקדש בשעת עבודה כמו שנאמר [ויקרא י'] ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, מכל מקום אם מת לו מת שהוא ראוי להתאבל עליו אינו עובד לפי שהוא אונן, ואונן אסור בעבודה, ואף על פי שאינו עובד הוזהר שלא לצאת משם עד שתגמר העבודה שהיה הוא עסוק בה מן הטעם שאמרנו לכבוד הדבר, שלא יהא דומה כעוסק בדברי עראי. ויתר עליו כהן גדול שהוא חייב שלא יצא מן המקדש וגם שלא להניח עבודתו כלל בשביל אנינות, שנאמר [ויקרא כ"א] ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגומר, ובא הפירוש בזה המקרא כלומר שלא יצא אלא יעבוד עבודתו שהוא עוסק בה, ולא תהא עבודתו מחוללת בשביל אנינותו. ויתר פרטיה מבוארים בזבחים. ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. ואם עבר ויצא בשעת עבודה לוקה.
<h2>דף פד.</h2>
שלא יצאו הכהנים מן המקדש בשעת עבודה, שנאמר [ויקרא י'] ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, ונכפלה מניעה זו כמו כן בכהן גדול ואמר [ויקרא כ"א] ומן המקדש לא יצא. ולשון סיפרא, ומפתח אהל מועד, יכול בשעת עבודה ושלא בשעת עבודה, תלמוד לומר ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הוי אומר בשעת עבודה. כי שמן משחת יי עליכם [ויקרא י'], אין לי אלא אהרן ובניו שנמשחו בשמן המשחה שאם יצאו בשעת העבודה חייבים מיתה, מניין לכל הכהנים שבדורות, שנאמר [שם] כי שמן משחת יי עליכם. וכתב המעתיק בשם הרמב"ם זכרונו לברכה, דע שיש בכהן גדול תוספת, שהוא לא ילך אחר המיטה, וזהו נגלה בלשון הכתוב באמרו ומן המקדש לא יצא, וכך נתבאר בפרק שני בסנהדרין [י"ח ע"א] שהוא אם מת לו מת אינו יוצא אחר המיטה, והביאו ראיה על זה מאמרו ומן המקדש לא יצא, ולמדנו מזה שמותר לו לעבוד ביום שימות לו מת, וכך אמרו זכרונם לברכה במסכת סנהדרין [פ"ד ע"א], ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הא אחר שעבד חלל, כלומר כהן הדיוט שאין העבודה מותרת לו והוא אונן מוזהר על זה, כלומר שלא יעבוד אונן, וכן נתבאר בסוף הוריות זה העיקר שכהן הדיוט אונן לא יעבוד, וכהן גדול עובד והוא אונן. הנה נתבאר לך שאמרו הנה ולא יחלל שמוהו שלילות לא מניעה, לומר שלא תהיה עבודתו חולין ואף על פי שהוא אונן. ומן הנראה מדברי הרמב"ן זכרונו לברכה כי הוא סובר כי לא יחלל אינו שלילות, אבל הוא מניעה לכהן גדול שנצטוה שלא יצא מן המקדש מפני מתו ולא יחלל עבודת השם יתברך, כי חילול יהיה לעבודה שיניחנה המשרת הגדול בשביל שום דבר בעולם, והוא יפרש כל עניין זה בדרך אחרת, כמו שכתב בפירוש החומש [ויקרא כ"א]. משרשי המצוה היסוד הבנוי לנו בהגדלת הבית והעבודות הנעשות שם, ועל כן ראוי על כל פנים שלא לצאת ולהניח העבודה היקרה בשום דבר בעולם, כי באמת אם יניחוה יהיה זילזול בה ויהיו מראים בעצמם שיהיה בעולם דבר גדול מעבודת השם אחר שתהיה נדחית אפילו לפי שעה בשביל שום דבר אחר, ועל כן הוזהרו על זה במיתה. דיני המצוה כגון מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שכהן הדיוט אף על פי שאינו רשאי לצאת מן המקדש בשעת עבודה כמו שנאמר [ויקרא י'] ומפתח אהל מועד לא תצאו פן תמותו, מכל מקום אם מת לו מת שהוא ראוי להתאבל עליו אינו עובד לפי שהוא אונן, ואונן אסור בעבודה, ואף על פי שאינו עובד הוזהר שלא לצאת משם עד שתגמר העבודה שהיה הוא עסוק בה מן הטעם שאמרנו לכבוד הדבר, שלא יהא דומה כעוסק בדברי עראי. ויתר עליו כהן גדול שהוא חייב שלא יצא מן המקדש וגם שלא להניח עבודתו כלל בשביל אנינות, שנאמר [ויקרא כ"א] ומן המקדש לא יצא ולא יחלל וגומר, ובא הפירוש בזה המקרא כלומר שלא יצא אלא יעבוד עבודתו שהוא עוסק בה, ולא תהא עבודתו מחוללת בשביל אנינותו. ויתר פרטיה מבוארים בזבחים. ונוהגת בזמן הבית בזכרי כהונה. ואם עבר ויצא בשעת עבודה לוקה.
